וַיִּשָּׂ֥א יַעֲקֹ֖ב רַגְלָ֑יו וַיֵּ֖לֶךְ אַ֥רְצָה בְנֵי־קֶֽדֶם׃ 2  וַיַּ֞רְא וְהִנֵּ֧ה בְאֵ֣ר בַּשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה־שָׁ֞ם שְׁלֹשָׁ֤ה עֶדְרֵי־צֹאן֙ רֹבְצִ֣ים עָלֶ֔יהָ כִּ֚י מִן־הַבְּאֵ֣ר הַהִ֔וא יַשְׁק֖וּ הָעֲדָרִ֑ים וְהָאֶ֥בֶן גְּדֹלָ֖ה עַל־פִּ֥י הַבְּאֵֽר׃ 3  וְנֶאֶסְפוּ־שָׁ֣מָּה כָל־הָעֲדָרִ֗ים וְגָלֲל֤וּ אֶת־הָאֶ֨בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וְהִשְׁק֖וּ אֶת־הַצֹּ֑אן וְהֵשִׁ֧יבוּ אֶת־הָאֶ֛בֶן עַל־פִּ֥י הַבְּאֵ֖ר לִמְקֹמָֽהּ׃

Vocabulary

Verse 1

          קדם noun: “east” (BDB, 869)

Verse 2

          באר “well; pit” (BDB, 91)

            עדר noun: “flock, herd” (BDB, 727)

            רבץ verb: “lie down” (BDB, 918)

            שׁקה verb (Hiphil imperfect 3mpl): “give to drink” (BDB, 1052)

Verse 3

            אסף verb: “gather”

עדר noun: “flock, herd” (BDB, 727)

            גלל verb: “roll (away)” (BDB,164)

          באר “well; pit” (BDB, 91)

            שׁקה verb (Hiphil perfect 3mpl): “give to drink” (BDB, 1052)

Syntax & Misc.

Verse 1

• Clause Typology 1 (וַיִּשָּׂ֥א יַעֲקֹ֖ב רַגְלָ֑יו): V-S-M
• Clause Typology 2 (וַיֵּ֖לֶךְ אַ֥רְצָה בְנֵי־קֶֽדֶם): V-M
• The adverbial he may break a construct chain (cf. W-O 10.5b).

Verse 2

• Clause Typology 1 (ַיַּ֞רְא): V
• Clause Typology 2 (וְהִנֵּ֧ה בְאֵ֣ר בַּשָּׂדֶ֗ה): P
• Clause Typology 3 (וְהִנֵּה־שָׁ֞ם שְׁלֹשָׁ֤ה עֶדְרֵי־צֹאן֙ רֹבְצִ֣ים עָלֶ֔יהָ): S-P
• Clause Typology 4 (כִּ֚י מִן־הַבְּאֵ֣ר הַהִ֔וא יַשְׁק֖וּ הָעֲדָרִ֑ים): M-V-O
• The מִן preposition is functioning as a partitive.
• The verb, שׁקה, is transitive; the subject is indefinite—“they,” that is “the people at the well” (GKC 144f; J-M 155b; W-O 4.4.2a).  The prefixed form may indicate frequentativity (J-M 113e).
• Clause Typology 5 (וְהָאֶ֥בֶן גְּדֹלָ֖ה עַל־פִּ֥י הַבְּאֵֽר): S-P
• The adjective, גדל, is predicative as it agrees with the subject in gender and number but not definiteness.

Verse 3

• Clause Typology 1 (וְנֶאֶסְפוּ־שָׁ֣מָּה כָל־הָעֲדָרִ֗ים): V-M-O
• The subject continues to be indefinite (cf. vs. 2).
• Clause Typology 2 (וְגָלֲל֤וּ אֶת־הָאֶ֨בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר): V-O-M
• Notice the shift from imperfective to perfective verbs.
• Clause Typology 3 (וְהִשְׁק֖וּ אֶת־הַצֹּ֑אן): V-O
• Clause Typology 4 (וְהֵשִׁ֧יבוּ אֶת־הָאֶ֛בֶן עַל־פִּ֥י הַבְּאֵ֖ר לִמְקֹמָֽהּ): V-O-M
• The final prepositional phrase is made up of a lamed preposition with the noun, מקום, and 3fs suffix referring to the stone.

וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֨נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ׃ 21  וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה יְהוָ֛ה לִ֖י לֵאלֹהִֽים׃ 22  וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֨מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ׃

Vocabulary

Verse 20

            נדר verb: “” (BDB, 623)

            נדר noun: “vow” (BDB, 623)

            לבשׁ verb: “put on, be dressed” (BDB, 527)

Verse 22

            מצבה “pillar” (BDB, 663)

            עשר verb (Piel imperfect 1cs w/ 3ms sf): “tithe” (BDB, )

Syntax & Misc.

Verse 20

• Clause Typology 1 (וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֨נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ): V-S-O-M
• Clause Typology A (אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י): V-S-M
• Clause Typology B (וּשְׁמָרַ֨נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ): V-S-M
• Clause Typology i (אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ): S-V
• Clause Typology C (וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ): V-M-O-M

Verse 21

• Clause Typology D (וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י): V-M
• Clause Typology E (וְהָיָ֧ה יְהוָ֛ה לִ֖י לֵאלֹהִֽים): V-S-M
• The apodosis of the conditional clause is marked by the initial vowel (W-O 32.2.1a).

Verse 22

• Clause Typology F (וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֨מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים): S-V-O
• Clause Typology i (שַׂ֨מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה): V-O
• Clause Typology G (וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ): O-V-O-M
• The infinitive absolute is used as cognate accusative (to strengthen the verbal idea, cf. GKC 113n, or to affirm it, J-M 123e).
• The Piel is frequentative (W-O 24.4h).
• Clause Typology i (תִּתֶּן־לִ֔י): V-M

וַיַּשְׁכֵּ֨ם יַעֲקֹ֜ב בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקַּ֤ח אֶת־הָאֶ֨בֶן֙ אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מְרַֽאֲשֹׁתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם אֹתָ֖הּ מַצֵּבָ֑ה וַיִּצֹ֥ק שֶׁ֖מֶן עַל־רֹאשָֽׁהּ׃ 19  וַיִּקְרָ֛א אֶת־שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֵּֽית־אֵ֑ל וְאוּלָ֛ם ל֥וּז שֵׁם־הָעִ֖יר לָרִאשֹׁנָֽה׃

Vocabulary

Verse 18

            שׁכם verb: “start early” (BDB, 1014)

            מראשׁות noun: “head-place” (BDB, 912)

            מצבה noun: “pillar, standing stone” (BDB, 663)

            יצק verb: “pour (out)” (BDB, 427)

Verse 19

            אולם adverb: “but” (BDB, 19)

            לוז name: “Luz”

            ראשׁון adjective: “first” (BDB, 911)

Syntax & Misc.

Verse 18

• Clause Typology 1 (וַיַּשְׁכֵּ֨ם יַעֲקֹ֜ב בַּבֹּ֗קֶר): V-S-M
• Clause Typology 2 (וַיִּקַּ֤ח אֶת־הָאֶ֨בֶן֙ אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מְרַֽאֲשֹׁתָ֔יו): V-O-M
• Embedded Typology A (שָׂ֣ם מְרַֽאֲשֹׁתָ֔יו): V-M
• The noun is functioning adverbially, “at his head-rest.”
• Clause Typology 3 (וַיָּ֥שֶׂם אֹתָ֖הּ מַצֵּבָ֑ה): V-O-OC
• The 3fs suffix refers to the מראשׁה.
• Clause Typology 4 (וַיִּצֹ֥ק שֶׁ֖מֶן עַל־רֹאשָֽׁהּ): V-O-M
• An alternate form, וַיִּ֫צֶק, also is extant in 1 Kings 22:35 (cf. GKC 71).

Verse 19

• Clause Typology 1 (וַיִּקְרָ֛א אֶת־שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֵּֽית־אֵ֑ל): V-O-OC
• Clause Typology 2 (וְאוּלָ֛ם ל֥וּז שֵׁם־הָעִ֖יר לָרִאשֹׁנָֽה): P-S-M

וַיִּיקַ֣ץ יַעֲקֹב֮ מִשְּׁנָתוֹ֒ וַיֹּ֕אמֶר אָכֵן֙ יֵ֣שׁ יְהוָ֔ה בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי׃ 17  וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם׃

Vocabulary

Verse 16

            יקץ verb: “awake” (BDB, 429)

            שׁנה noun: “sleep” (BDB, 446)

            אכן interjection: “surely” (BDB, 38)

Verse 17

            ירא verb (Niphal perfect 3ms): “be fearful”

Syntax & Misc.

Verse 16

• Clause Typology 1 (וַיִּיקַ֣ץ יַעֲקֹב֮ מִשְּׁנָתוֹ֒): V-S-M
• The final word is the preposition מן with the nun assimilated to the following noun with the pronominal.
• Clause Typology 2 (וַיֹּ֕אמֶר אָכֵן֙ יֵ֣שׁ יְהוָ֔ה בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי): V-O
• Clause Typology A (אָכֵן֙ יֵ֣שׁ יְהוָ֔ה בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה): M-P-S-M
• אכן is used to express a strong affirmative (MNK 41.3.4; cf. J-M 164a).
• Clause Typology 3 (וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי): S-V

Verse 17

• Clause Typology 1 (וַיִּירָא֙): V
• Clause Typology 2 (וַיֹּאמַ֔ר מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם): V-O
• Embedded Typology A (מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה): V-S
• The particle, מה, may be used to mark and exclamation or admiration, “O how!” (GKC 148b).
• Embedded Typology B (אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים): S-P
• Possibly to be interpreted rhetorically.
• The particles, כי אם, denote the restrictive idea: “except, unless.”
• Embedded Typology C (וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם): S-P

וְהִנֵּ֨ה יְהוָ֜ה נִצָּ֣ב עָלָיו֮ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְהוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ׃ 14  וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרֲכ֥וּ בְךָ֛ כָּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ׃ 15  וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֨יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ׃

Vocabulary

Verse 13

            נצב verb (Niphal participle msa): “stand” (BDB, 662)

Verse 14

            עפר noun: “dust” (BDB, 779)

            פרץ verb: “break through; increase” (BDB, 829)

            קדם noun: “east” (BDB, 870)

            צפון noun: “north” (BDB, 860)

            נגב  “Negeb; south”

Verse 15

            עזב verb: “leave, forsake”

Syntax & Misc.

Verse 13

• Clause Typology 1 (וְהִנֵּ֨ה יְהוָ֜ה נִצָּ֣ב עָלָיו֮): S-V-M
• The clause may be also analyzed as non-verbal, S-P.
• Clause Typology 2 (וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְהוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ): V-O
• Embedded Typology A (אֲנִ֣י יְהוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק): S-P
• Embedded Typology B (הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ): O-M-V{-O}-M
• The fronted element (casus pendens) is reiterated by the verbal object suffix (J-M 156c).
• Embedded Typology i (אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ): S-V-M
• The clause may be also analyzed as non-verbal, S-P.
• The relative particle, אשׁר, is resumed by the prepositional object עליה, that is, the pronominal suffix (W-O 19.3b; “retrospective suffix” GKC 143b).

Verse 14

• Embedded Typology C (וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ): V-S-M
• The preposition, kaf, is used as a comparative (“as, like”).
• Embedded Typology D (וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה): V-M
• Each of the geographical/cardinal directions has a locative suffix attached.
• Embedded Typology E (וְנִבְרֲכ֥וּ בְךָ֛ כָּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ): V-M-S-M
• The subject phrase, כל משׁפחת, is used with a plural verb.  The compound modifying clause is divided by the subject phrase.

Verse 15

• Embedded Typology F (וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ): S-P
• Embedded Typology G (וּשְׁמַרְתִּ֨יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ): V-O-M
• Embedded Typology i (תֵּלֵ֔ךְ): V
• Embedded Typology H (וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את): V-M
• The Hiphil stem here is causative with a one-place object: “I will cause you to return” (cf. W-O 27.2b).
• Embedded Typology I (כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ): V-O-M
• The preposition, עד, is used temporally.
• The perfect functions aspectually as completed action (cf. J-M 112i).
• Embedded Typology i (אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ): V-O
• The object of the verb is a embedded clause.
• Embedded Typology a (דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ): V-M

וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה׃ 11  וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא׃ 12  וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשֹׁ֖ו מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּוֹֽ׃

Vocabulary

Verse 10

            באר שׁבע name: “Beersheba”

            חרן name: “Haran”

Verse 11

            פגע verb: “encounter, meet; reach” (BDB, 803)

            לין verb: “lodge; spend the night” (BDB, 533)

            שׁמשׁ noun: “sun”

            מראשׁות noun: “head-place, head-rest” (BDB, 912)

Verse 12

            חלם verb: “dream” (BDB, 321)

            סלם noun: “flight of steps, stepped ramp” (BDB, 700; HALOT 757)

            נצב verb (Hophal passive participle msa): “fixed, set up” (BDB, 662)

Syntax & Misc.

Verse 10

·        Clause Typology 1 (וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע): V-S-M

·        Clause Typology 2 (וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה): V-M

o       The final suffix on חרן is locative.

Verse 11

• Clause Typology 1 (וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם): V-M
• Clause Typology 2 (וַיָּ֤לֶן שָׁם֙): V-M
• Clause Typology 3 (כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ): V-S
• The idiom “the sun was entering” refers to the evening, that is, the English idiom “the setting of the sun.”
• Clause Typology 4 (וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם): V-O
• The partially assimilated מן preposition is functioning as a partitive.
• Clause Typology 5 (וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו): V-M
• Clause Typology 6 (וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא): V-M

Verse 12

• Clause Typology 1 (וַֽיַּחֲלֹ֗ם): V
• This clause ends a long narrative sequence of waw-consecutives.  It is interrupted in order to describe Jacob’s dream.
• Clause Typology 2 (וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה): P
• The particle הנה is a deictic or presentative particle.
• The final suffix on ארץ is locative
• Clause Typology 3 (וְרֹאשֹׁ֖ו מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה): S-P
• The final suffix on שׁמים is locative.
• Clause Typology 4 (וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּוֹ): S-P
• The predicate here is made up of two active participles.
• The suffix refers to the סלם.

וַיַּ֣רְא עֵשָׂ֗ו כִּֽי־בֵרַ֣ךְ יִצְחָק֮ אֶֽת־יַעֲקֹב֒ וְשִׁלַּ֤ח אֹתוֹ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם לָקַֽחַת־לוֹ֥ מִשָּׁ֖ם אִשָּׁ֑ה בְּבָרֲכֹ֣ו אֹתוֹ֔ וַיְצַ֤ו עָלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן׃ 7  וַיִּשְׁמַ֣ע יַעֲקֹ֔ב אֶל־אָבִ֖יו וְאֶל־אִמֹּ֑ו וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֥נָֽה אֲרָֽם׃ 8 וַיַּ֣רְא עֵשָׂ֔ו כִּ֥י רָע֖וֹת בְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן בְּעֵינֵ֖י יִצְחָ֥ק אָבִֽיו׃ 9  וַיֵּ֥לֶךְ עֵשָׂ֖ו אֶל־יִשְׁמָעֵ֑אל וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם אֲח֧וֹת נְבָי֛וֹת עַל־נָשָׁ֖יו לוֹ֥ לְאִשָּֽׁה׃

Vocabulary

Verses 6-8

            עשו name: “Esau”

            פדנה ארם name: “Paddan Aram”

            כנען name: “Canaan”

Verse 9

            ישׁמעאל name: “Ishmael”

            מחלת name: “Mahalath”

            אחות noun: “sister” (BDB, 27)

            נביות name: “Nebaioth”

Syntax & Misc.

Verse 6

• Clause Typology 1 (וַיַּ֣רְא עֵשָׂ֗ו כִּֽי־בֵרַ֣ךְ יִצְחָק֮ אֶֽת־יַעֲקֹב֒): V-S-O
• The verbal form is a Qal waw-consecutive imperfect from the third weak root, ראה.  The final he elides (apocopates) when the stress retracts.
• The כי particle functions as a relative, similar to אשׁר.
• Embedded Typology A (בֵרַ֣ךְ יִצְחָק֮ אֶֽת־יַעֲקֹב֒): V-S-O
• The Piel of ברך takes a patach theme vowel, because of the resh which like the gutturals prefers a-class vowels.
• Embedded Typology B (וְשִׁלַּ֤ח אֹתוֹ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם לָקַֽחַת־לוֹ֥ מִשָּׁ֖ם אִשָּׁ֑ה): V-O-M
• The waw copulative with the perfect verb may be best understood as a continuation of the previous embedded clause (cf. GKC 167c concerning how the matrix clause is understood as connecting with the following verses, particularly vss. 8ff).
• Then final suffix of פדנה is the locative ending.
• Infinitive Typology i (לָקַֽחַת־לוֹ֥ מִשָּׁ֖ם אִשָּׁ֑ה): V-M-O
• The infinitive construct of לקח is analogous to a first weak verb, which forms the infinitive construct from the two strong letters (R2 & R3) together with a final taw and segholate-type vowels.  Thus, in the present form, לקחת, the initial lamed is the preposition and NOT the root letter.
• The lamed functions as an ethical lamed.
• Clause Typology 2 (בְּבָרֲכֹ֣ו אֹתוֹ֔): V-S-O
• The beth plus infinitive construction is used as a temporal clause and must in English be translated with a finite verb; elsewhere one finds the full narrative frame, ויהי ב.
• The suffix refers to the subject of the verb, and the definite direct object marker marks the object.
• Clause Typology 3 (וַיְצַ֤ו עָלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן): V-M-O
• Final weak roots, like צוה, loose this weak letter when construed as a waw-consecutive imperfect.
• The element, לאמר, functions pragmatically to mark (direct) speech (cf. C. Miller, The Representation of Speech in Biblical Hebrew Narrative, HSM 55).
• Embedded Typology A (לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן): V-O-M

Verse 7

• Clause Typology 1 (וַיִּשְׁמַ֣ע יַעֲקֹ֔ב אֶל־אָבִ֖יו וְאֶל־אִמֹּ֑ו): V-S-M
• Clause Typology 2 (וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֥נָֽה אֲרָֽם): V-M

Verse 8

• Clause Typology 1 (וַיַּ֣רְא עֵשָׂ֔ו כִּ֥י רָע֖וֹת בְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן בְּעֵינֵ֖י יִצְחָ֥ק אָבִֽיו): V-S-O
• Embedded Typology A (רָע֖וֹת בְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן בְּעֵינֵ֖י יִצְחָ֥ק אָבִֽיו): P-S

Verse 9

• Clause Typology 1 (וַיֵּ֥לֶךְ עֵשָׂ֖ו אֶל־יִשְׁמָעֵ֑אל): V-S-O
• Clause Typology 2 (וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם אֲח֧וֹת נְבָי֛וֹת עַל־נָשָׁ֖יו לוֹ֥ לְאִשָּֽׁה): V-O-M

o       The preposition, על, may be understood in English as “besides” or “in addition to” (cf. W-O 11.2.13d).

o       The plural noun, נשׁי, is the plural of אשׁה (cf. BDB, 61).