DailyHebrew.com

וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃ 16 צַוֵּה֙ אֶת־הַכֹּ֣הֲנִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְיַעֲל֖וּ מִן־הַיַּרְדֵּֽן׃ 17 וַיְצַ֣ו יְהוֹשֻׁ֔עַ אֶת־הַכֹּהֲנִ֖ים לֵאמֹ֑ר עֲל֖וּ מִן־הַיַּרְדֵּֽן׃ 18 וַ֠יְהִי בַּעֲלוֹת הַכֹּהֲנִ֜ים נֹשְׂאֵ֨י אֲר֤וֹן בְּרִית־יְהוָה֙ מִתּ֣וֹךְ הַיַּרְדֵּ֔ן נִתְּק֗וּ כַּפּוֹת֙ רַגְלֵ֣י הַכֹּהֲנִ֔ים אֶ֖ל הֶחָרָבָ֑ה וַיָּשֻׁ֤בוּ מֵֽי־הַיַּרְדֵּן֙ לִמְקוֹמָ֔ם וַיֵּלְכ֥וּ כִתְמוֹל־שִׁלְשׁ֖וֹם עַל־כָּל־גְּדוֹתָֽיו׃ 19 וְהָעָ֗ם עָלוּ֙ מִן־הַיַּרְדֵּ֔ן בֶּעָשׂ֖וֹר לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֑וֹן וַֽיַּחֲנוּ֙ בַּגִּלְגָּ֔ל בִּקְצֵ֖ה מִזְרַ֥ח יְרִיחֽוֹ׃ 20 וְאֵת֩ שְׁתֵּ֨ים עֶשְׂרֵ֤ה הָֽאֲבָנִים֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר לָקְח֖וּ מִן־הַיַּרְדֵּ֑ן הֵקִ֥ים יְהוֹשֻׁ֖עַ בַּגִּלְגָּֽל׃

וּשְׁתֵּ֧ים עֶשְׂרֵ֣ה אֲבָנִ֗ים הֵקִ֣ים יְהוֹשֻׁעַ֮ בְּת֣וֹךְ הַיַּרְדֵּן֒ תַּ֗חַת מַצַּב֙ רַגְלֵ֣י הַכֹּהֲנִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י אֲר֣וֹן הַבְּרִ֑ית וַיִּ֣הְיוּ שָׁ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ 10 וְהַכֹּהֲנִ֞ים נֹשְׂאֵ֣י הָאָר֗וֹן עֹמְדִים֮ בְּת֣וֹךְ הַיַּרְדֵּן֒ עַ֣ד תֹּ֣ם כָּֽל־הַ֠דָּבָר אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהוָ֤ה אֶת־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־הָעָ֔ם כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה מֹשֶׁ֖ה אֶת־יְהוֹשֻׁ֑עַ וַיְמַהֲר֥וּ הָעָ֖ם וַֽיַּעֲבֹֽרוּ׃ 11 וַיְהִ֛י כַּֽאֲשֶׁר־תַּ֥ם כָּל־הָעָ֖ם לַֽעֲב֑וֹר וַיַּעֲבֹ֧ר אֲרוֹן־יְהוָ֛ה וְהַכֹּהֲנִ֖ים לִפְנֵ֥י הָעָֽם׃ 12 וַ֠יַּעַבְרוּ בְּנֵי־רְאוּבֵ֨ן וּבְנֵי־גָ֜ד וַחֲצִ֨י שֵׁ֤בֶט הַֽמְנַשֶּׁה֙ חֲמֻשִׁ֔ים לִפְנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם מֹשֶֽׁה׃ 13 כְּאַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף חֲלוּצֵ֣י הַצָּבָ֑א עָבְר֞וּ לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ לַמִּלְחָמָ֔ה אֶ֖ל עַֽרְב֥וֹת יְרִיחֽוֹ׃ ס          14 בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא גִּדַּ֤ל יְהוָה֙ אֶת־יְהוֹשֻׁ֔עַ בְּעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽרְא֣וּ אֹת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֛ר יָרְא֥וּ אֶת־מֹשֶׁ֖ה כָּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃ פ

Vocabulary

Verse 9

            אבן  “stone”

            קום  verb (Hiphil): “set up”

            מצב  noun (ms construct): “standing place” (BDB, 622)

Syntax & Miscellaneous

• The sentence typology of the first clause is O—V—S.
• The participle, נֹשְׂאֵ֖י, is a substantive.

Vocabulary

Verse 10

            תמם  verb (Qal infinitive construct): “complete, finish”

            מהר  verb: “hasten, hurry”

Verse 11

            ראובן  name: “Reuben”

            גד  name: “Gad”

            חצי  “half”

            מנשׁה  name: “Manassah” 

            חמשׁ  verb (Qal passive participle mpl): “battle array” (BDB, 332)

Verse 13

            חלוץ  verb: “arrayed, equipped (for battle)” (BDB, 323)

            יריחו  name: “Jericho”

Verse 14

            גדל  verb (Piel perfect 3ms): “caused to grow, glorify, exalted”

Syntax & Misc.

Verse 10

• The כ preposition functions as a comparative, i.e. “even as.”

Verse 11

• The combination of וַיְהִ֛י כַּֽאֲשֶׁר is a temporal marker.

Verse 12

• The compound subject of the first clause is בְּנֵי־רְאוּבֵ֨ן וּבְנֵי־גָ֜ד וַחֲצִ֨י שֵׁ֤בֶט הַֽמְנַשֶּׁה֙.
• The participle, חֲמֻשִׁ֔ים, is functioning adverbially.
• The sentence typology of the final clause, דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם מֹשֶֽׁה, is V-S-O.

Verse 14

• This section ends with a three member construct phrase (four if the pronominal suffix is counted), כָּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו “all the days of his life.”

וַיִּקְרָ֣א יְהוֹשֻׁ֗עַ אֶל־שְׁנֵ֤ים הֶֽעָשָׂר֙ אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הֵכִ֖ין מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִישׁ־אֶחָ֥ד אִישׁ־אֶחָ֖ד מִשָּֽׁבֶט׃ 5 וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ עִ֠בְרוּ לִפְנֵ֨י אֲר֧וֹן יְהוָ֛ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם אֶל־תּ֣וֹךְ הַיַּרְדֵּ֑ן וְהָרִ֨ימוּ לָכֶ֜ם אִ֣ישׁ אֶ֤בֶן אַחַת֙ עַל־שִׁכְמ֔וֹ לְמִסְפַּ֖ר שִׁבְטֵ֥י בְנֵי־יִשְׂרָאֵֽל׃ 6 לְמַ֗עַן תִּֽהְיֶ֛ה זֹ֥את א֖וֹת בְּקִרְבְּכֶ֑ם כִּֽי־יִשְׁאָל֨וּן בְּנֵיכֶ֤ם מָחָר֙ לֵאמֹ֔ר מָ֛ה הָאֲבָנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לָכֶֽם׃ 7 וַאֲמַרְתֶּ֣ם לָהֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר נִכְרְת֜וּ מֵימֵ֤י הַיַּרְדֵּן֙ מִפְּנֵי֙ אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהוָ֔ה בְּעָבְרוֹ֙ בַּיַּרְדֵּ֔ן נִכְרְת֖וּ מֵ֣י הַיַּרְדֵּ֑ן וְ֠הָיוּ הָאֲבָנִ֨ים הָאֵ֧לֶּה לְזִכָּר֛וֹן לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־עוֹלָֽם׃  8 וַיַּעֲשׂוּ־כֵ֣ן בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל֮  כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוֹשֻׁעַ֒ וַיִּשְׂא֡וּ שְׁתֵּֽי־עֶשְׂרֵ֨ה אֲבָנִ֜ים מִתּ֣וֹךְ הַיַּרְדֵּ֗ן כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ לְמִסְפַּ֖ר שִׁבְטֵ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּעֲבִר֤וּם עִמָּם֙ אֶל־הַמָּל֔וֹן וַיַּנִּח֖וּם שָֽׁם׃

Vocabulary

Verse 4

            כון  verb (Hiphil perfect 3ms): “establish, set up”

Syntax & Miscellaneous

•  The phrase, אִישׁ־אֶחָ֥ד אִישׁ־אֶחָ֖ד מִשָּֽׁבֶט, refers to the twelve men.  The repetition is the distributive usage meaning “one man from each tribe.”

Vocabulary

Verse 5

            ירדן  name: “Jordan”

            רום  verb (Hiphil): “raise up, pick up”

            אבן  “stone”

            שׁכם  noun: “shoulder” (BDB, 1014)

Verse 6

            מחר  adv/idiom: “in the time to come”

Verse 7

            זכרון  “memorial” (BDB, 272)

Verse 8

            מלון  “lodging place” (BDB, 533)

וַיַּנִּח֖וּם  verb (Hiphil waw-consecutive imperfect 3mpl with 3mpl suffix): “they rested them”

Syntax & Misc.

Verse 5

• The phrase, אֶ֤בֶן אַחַת֙, uses the feminine absolute adjective “one” because it is modifying a feminine singular noun “stone.”
• The lamed preposition in לְמִסְפַּ֖ר is used to mean “according to.”

Verse 6

• The demonstrative, זֹ֥את א֖וֹת, is in the predicate position, thus should be understood as “This will be a sign.”
• In the clause כִּֽי־יִשְׁאָל֨וּן, the preposition is temporal “when” and the final nun is a paragogic nun.
• The final clause, מָ֛ה הָאֲבָנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לָכֶֽם, is verbless demonstrating the ellipses of the copulative.  The idiom “what are these [stones] to you” should be understood as “what do these stones mean to you.”

Verse 7

• The usage of מִפְּנֵי֙ means “before the presence of” or “before” (spatial).

וַיְהִי֙ כַּאֲשֶׁר־תַּ֣מּוּ כָל־הַגּ֔וֹי לַעֲב֖וֹר אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן פ
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃ 2 קְח֤וּ לָכֶם֙ מִן־הָעָ֔ם שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר אֲנָשִׁ֑ים אִישׁ־אֶחָ֥ד אִישׁ־אֶחָ֖ד מִשָּֽׁבֶט׃ 3 וְצַוּ֣וּ אוֹתָם֮ לֵאמֹר֒ שְׂאֽוּ־לָכֶ֨ם מִזֶּ֜ה מִתּ֣וֹךְ הַיַּרְדֵּ֗ן מִמַּצַּב֙ רַגְלֵ֣י הַכֹּהֲנִ֔ים הָכִ֖ין שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֣ה אֲבָנִ֑ים וְהַעֲבַרְתֶּ֤ם אוֹתָם֙ עִמָּכֶ֔ם וְהִנַּחְתֶּ֣ם אוֹתָ֔ם בַּמָּל֕וֹן אֲשֶׁר־תָּלִ֥ינוּ ב֖וֹ הַלָּֽיְלָה׃ ס

Vocabulary

Verse 1

            תמם  verb (Qal perfect 3cpl): “finish, complete”

Syntax & Miscellaneous

• According to the traditional reading (indicated by the open paragraph marker פ), the first clause should be combined with the end of chapter three.

Vocabulary

Verse 2

            קחו  verb (Qal imperative mpl לקח): “take”

Verse 3

            צוו  verb (Qal perfect mpl צוה): “command”

            מצב  noun: “standing place” (BDB, 662)

            כון  verb (Hiphil infinitive absolute [GKC 72z]): “firm”

            אבן  noun: “stone”

            מלון  noun: “lodging place” (BDB, 533)

            לון  verb: “remain”

Syntax & Misc.

Verse 2

• The numbers שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר two and ten (i.e. twelve) are often joined with a maqqep but never with a waw.
• The phrase, אִישׁ־אֶחָ֥ד אִישׁ־אֶחָ֖ד, is a distributive phrase meaning “one from each.”

וַיְהִ֗י בִּנְסֹ֤עַ הָעָם֙ מֵאָ֣הֳלֵיהֶ֔ם לַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וְהַכֹּהֲנִ֗ים נֹֽשְׂאֵ֛י הָאָר֥וֹן הַבְּרִ֖ית לִפְנֵ֥י הָעָֽם׃ 15 וּכְב֞וֹא נֹשְׂאֵ֤י הָֽאָרוֹן֙ עַד־הַיַּרְדֵּ֔ן וְרַגְלֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ נֹשְׂאֵ֣י הָֽאָר֔וֹן נִטְבְּל֖וּ בִּקְצֵ֣ה הַמָּ֑יִם וְהַיַּרְדֵּ֗ן מָלֵא֙ עַל־כָּל־גְּדוֹתָ֔יו כֹּ֖ל יְמֵ֥י קָצִֽיר׃ 16 וַיַּעַמְד֡וּ הַמַּיִם֩ הַיֹּרְדִ֨ים מִלְמַ֜עְלָה קָ֣מוּ נֵד־אֶחָ֗ד הַרְחֵ֨ק מְאֹ֜ד בָאָדָם הָעִיר֙ אֲשֶׁר֙ מִצַּ֣ד צָֽרְתָ֔ן וְהַיֹּרְדִ֗ים עַ֣ל יָ֧ם הָעֲרָבָ֛ה יָם־הַמֶּ֖לַח תַּ֣מּוּ נִכְרָ֑תוּ וְהָעָ֥ם עָבְר֖וּ נֶ֥גֶד יְרִיחֽוֹ׃ 17 וַיַּעַמְד֣וּ הַכֹּהֲנִ֡ים נֹ֠שְׂאֵי הָאָר֨וֹן בְּרִית־יְהוָ֜ה בֶּחָֽרָבָ֛ה בְּת֥וֹךְ הַיַּרְדֵּ֖ן הָכֵ֑ן וְכָל־יִשְׂרָאֵ֗ל עֹֽבְרִים֙ בֶּחָ֣רָבָ֔ה עַ֤ד אֲשֶׁר־תַּ֙מּוּ֙ כָּל־הַגּ֔וֹי לַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּֽן׃

Vocabulary

Verse 14

נסע  verb (Qal infinitive construct): lit. “pull up (tent pegs)”; figurative: “set out on a journey”

Syntax & Miscellaneous

•  The waw-consecutive imperfect (“to be”) is sequenced with the inseparable preposition beth to indicate a temporal marker.

Vocabulary

Verse 15

            טבל  verb (Niphal perfect 3mpl): “be dipped” (BDB, 371)

            קצה  “edge, extremity”

            גדיה  noun (fpl with 3ms suffix):“riverbank” (BDB, 152)

            קציר  noun: “harvest” (BDB, 894)

Verse 16

            נד  noun: “heap”

            רחק  verb (Hiphil infinitive absolute): “far distance”

            אדם  name (of place): “Adam”

            צד  “side” (BDB, 841)

            צרתן  name (of place): “Zarethan”

            ארבה  name (of place): “Arabah” (desert plain south of the Sea of Galilee)

        מלח  “salt” (BDB, 571)

            יריחו  name: “Jericho”

Verse 17

            חרבה  “dry ground” (BDB, 351)

            הכן verb (Hiphil כון): “set firm, fix”

            עד  “until”

            תמם  verb (Qal): “finish”

Syntax & Misc.

Verse 15

• The initial kaf preposition is temporal.
• The final clause (וְהַיַּרְדֵּ֗ן מָלֵא֙ עַל־כָּל־גְּדוֹתָ֔יו כֹּ֖ל יְמֵ֥י קָצִֽיר) is an epexegetical comment (explanative clause) marked by a disjunctive waw.
• The second to last word, יְמֵ֥י, is the plural construct of the noun, יום “day.”

Verse 16

• The word, מִלְמַ֜עְלָה, is a combination of מן “from,” ל “to,” מעל “above, upward,” and the directive he.
• Qere: מֵֽאָדָ֤ם.

Verse 17

• The participial phrase, נֹ֠שְׂאֵי הָאָר֨וֹן, is used substantively.