DailyHebrew.com

וַיֵּלֶךְ אֶלְקָנָה הָרָמָתָה עַל־בֵּיתוֹ וְהַנַּעַר הָיָה מְשָׁרֵת אֶת־יְהוָה אֶת־פְּנֵי עֵלִי הַכֹּהֵן׃ 12 וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל לֹא יָדְעוּ אֶת־יְהוָה׃ 13 וּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים אֶת־הָעָם כָּל־אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ־הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ׃ 14 וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל־יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה׃ 15 גַּם בְּטֶרֶם יַקְטִרוּן אֶת־הַחֵלֶב וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן וְאָמַר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ תְּנָה בָשָׂר לִצְלוֹת לַכֹּהֵן וְלֹא־יִקַּח מִמְּךָ בָּשָׂר מְבֻשָּׁל כִּי אִם־חָי׃ 16 וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם הַחֵלֶב וְקַח־לְךָ כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וְאָמַר [לוֹ] כִּי עַתָּה תִתֵּן וְאִם־לֹא לָקַחְתִּי בְחָזְקָה׃ 17 וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת־פְּנֵי יְהוָה כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת יְהוָה׃

Vocabulary

Verse 11

הרמתה  name (of place): “Ramath”     

Syntax & Miscellaneous

• The verbal construction found in the second clause, הָיָה מְשָׁרֵת, is called a periphrastic construction.  It combines the verb, “to be,” with a participle to form a finite verb.  Many times in Hebrew the “to be” verb is not present, but implied.  In English, the “to be” verb is called a “linking verb.”
• The last noun of the verse, הַכֹּהֵן, is in apposition to the previous name, עֵלִי.

Vocabulary

Verse 12

בלטעל  “worthlessness, good for nothing” (BDB, 116)

Verse 13

בשׁל  verb: “boil” (BDB, 143)

מזלג noun: “fork” (BDB, 272)

שׁן  noun: “tooth”

Verse 14

כיור “pot” (BDB, 468)

דוד “kettle” (BDB, 188)

קלחת “caldron” (BDB, 886)

פרור “pot” (BDB, 807)

מזלג “fork” (BDB, 272)

ככה  “thus” (BDB, 462)

Verse 15

בטרם  “before” (BDB, 382)

חלך  “fat”

קטר “burn”

בשׁל  verb: “boil” (BDB, 143) 

צלה  verb: “roast” (BDB, 852)

Verse 16

אוה  verb: “desire” (BDB, 16)

הזקה  “force” (BDB, 308)

Verse 17

נאץ  verb: “spurn” (BDB, 610)

מנחת  noun: “offering”  

Syntax & Misc.

Verse 12

• The first clause, וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל, is a verbless clause of the form S—P.
• In Hebrew, the expression, “a son of,” normally in construct to a following noun means idiomatically “to have the characteristics of.”  Therefore, a sacrificial bull is said to be “a son of the herd,” or Abraham is “a son of one hundred years.”
• Notice also the clear pun using the assonance between the Eli’s name, עלי, and the word for worthlessness, בליעל.

Verse 13

• The person called נַעַר הַכֹּהֵן is not a son of Eli, but a servant of Eli’s sons, who are referred to as the priests in the first part of the verse.  Eli’s sons are not called נער until verse 17.

Verse 14

• A relative clause can function in conjunction with fronting to heighten, or emphasize, a part of the clause.  See כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג.
• The word, הַבָּאִים, is a substantive participle.

Verse 15

• The word, יַקְטִרוּן, demonstrates the so-called “energic nun.”  The form and function of which is unknown.

Verse 16

• The clause should be understood as a negative; thus לו should not be understood as the lamed preposition and 3ms pronominal suffix, but as the negative—Qere לֹא.

Trackback URI |